העולם טועה. הסדר שבו אנו חיים, תחת ההנחה של התקדמות, יצר מערכת שמעדיפה אלימות, כוח והרס על פני שלום, צדק ושוויון. ההיסטוריה האנושית הייתה סיפור של כיבושים, דיכוי ושפיכות דמים, נרטיב שנראה שאינו לומד מטעויותיו. מהכיבוש של אמריקה ועד זוועות הירושימה, מעשי אלימות, טבח וג'נוסייד סימנו את הציוויליזציה שלנו, ובכל זאת אנו ממשיכים לשחזר את מחזור ההרס הזה.
הערכים שמוכרים לנו כערכים אוניברסליים הם, במציאות, ברובם סלקטיביים ומעוותים. אירופה, במרדפה אחר קולוניזציה והתרחבות של שטחיה, הטילה עבדות, דיכוי וג'נוסייד על העמים הילידים. התפיסה של כיבוש, שהחלה באמריקה, היא אותה לוגיקה שבסופו של דבר הובילה לטוטליטריזם ולטבח שאנחנו ממשיכים לראות גם היום. ובכל זאת, היום, אותן מדינות, אחראיות למעשים של אלימות רבים, מציגות את עצמן כ defenders של המוסר והשלום. הצביעות בולטת, וההבדל בין מה שנאמר למה שמתבצע לא יכול להימשך.
ב-7 באוקטובר 2023, "שחרור" של עם אחד נחגג על ידי הרג של עם אחר. פעולה זו, רחוקה מלהיות הצדקה לזכויות או צדק, היא ביטוי להנצחה של אלימות כאמצעי לפתרון סכסוכים. נצחונות המבוססים על סבל של אחרים אינם נצחונות. אין חופש כאשר הדם של האחר נשפך כדי להשיג אותו. זה לא שלום; זה המשך של מחזור מלחמה והרס שמאפיין אותנו, אבל אין זה חייב להגדיר אותנו. הכאב והסבל של עם אחד לעולם לא יכול להיות מחיר החופש של עם אחר.
השתיקה של הרבה מארגוני זכויות האדם אל מול הפשעים שבוצעו ביום זה היא עוד הוכחה לצביעות המוסרית המפלה שאנחנו פועלים על פיה. בארגנטינה, נאבקנו למען צדק באמצעות משפט ועונש, ולא באמצעות אלימות, אלא באמצעות סיבה. איננו דורשים נקמה, אלא צדק דרך בתי המשפט. זהו ההבדל הקרדינלי: הציוויליזציה לא נמדדת ביכולת שלה להרס, אלא ביכולת שלה לשפוט באופן הוגן, לתקן עוולות ולהחלים את הפצעים של העבר מבלי להנציח את מחזור האלימות.
חשוב גם להכיר בתפקיד הבסיסי שהפטריארכיה שיחקה ביצירת הסדר הזה. ההחלטות שעיצבו את גורל העמים, אלו שהביאו אותנו לכאן, התקבלו ברובן על ידי גברים. מבנה הכוח הזה אפשר לקולות של נשים להישאר שקטים, אפילו בפני הפשעים האיומים ביותר. הפטריארכיה טיפחה תרבות של שתיקה וחסינות, שהבטיחה שגם הקורבנות נשארים שותקים. אם נשים היו מקבלות את ההזדמנות לקבל החלטות, אם היו להן את הכוח לשנות את העולם, אולי ההיסטוריה שלנו הייתה שונה.
הפטריארכיה, יתרה מכך, לא רק השתקה נשים בזירה הפוליטית, אלא גם הצדיקה אלימות, מלחמה ושליטה. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של גברים שהחליטו בשם האנושות, אך הראו חוסר יכולת כרוני להעריך את החיים האנושיים, להבין כי כוח אמיתי לא טמון בהרסו של האחר, אלא ביכולת ליצור, לבנות ולהחלים.
הכאב הגדול ביותר עבור פעיל שלום, ועבורי בפרט, היה השתיקה של הנשים עצמן אל מול פשעי מלחמה, דיכוי ואלימות. אנחנו מוצאים שבפעמים רבות, הקולות שיכולים לדבר בצורה הכי רהוטה עבור שלום הם אותם קולות שנשארים שקטים, בין אם מתוך פחד או בגלל מערכת שהורתה להם לא לשאול, לא לדרוש. בעבר, הקולות שקראו לשלום היו של ההיפים בוויאטנם, תנועות השלום, שיצאו לרחובות כדי לדחות מלחמה. היום, אותן קולות שותקות, ובמקומן, אנו מוצאים דגלים של בלוקים, של מדינות, של הבדלים. השלום נדחק למקום משני, יוטופיה רחוקה שכבר לא נראה שיש לה מקום בעולם של היום.
חשוב להבין כי שלום אינו רק היעדר מלחמה, אלא תהליך פעיל של בנייה, תיקון, צדק. שלום לא יכול להיבנות על יסוד של הרס וכאב. בהקשר זה, עלינו לזכור שצדק אמיתי אינו עונש, אלא שיקום; לא נקמה, אלא שיקום הסדר והכבוד האנושי. עונש איננו הדרך לשלום, משום שהוא מנציח את מחזור האלימות. שלום חייב להיות תוצאה של תהליך קולקטיבי שמחפש לתקן את הפצעים של העבר ולבנות עתיד משותף שבו כל יצור אנושי, ללא הבחנה, יכול לחיות בכבוד.
ההיסטוריה הראתה לנו שאלימות מולידה עוד אלימות. עם זאת, עלינו לזכור גם כי לאנושות יש את הכוח לשנות את המציאות הזו, להפוך את המחזור הזה. העולם יכול להשתנות, אך רק אם נרצה לשאול את עצמנו, לשאול את עצמנו, לבחון את האמונות והערכים שלנו, ולחפש את האמת מאחורי הנרטיבים שהוטלו עלינו. אם נאחז באלימות כאמצעי להשגת שלום, אם נצדיק את הסבל של אחרים כמחיר לחופש שלנו, אז באמת איבדנו את האנושיות שלנו.
עלינו לשאול את עצמנו, כחברה עולמית, אם איבדנו את האנושיות שלנו, אם נתנו לשנאה, מלחמה ומוות להפוך לתגובה הטבעית שלנו לסכסוך. האנושות יכולה לשוב אם נחליט להפסיק לראות אחרים כאויבים, אם נחליט לבנות עולם שבו החיים וצדק הם הערכים הבסיסיים. הדרך לשלום לא נמצאת בהרס, אלא בבניית סדר משותף שבו כל יצור אנושי יכול לחיות בכבוד.
בסופו של דבר, השאלה האמיתית היא אם אנו מסוגלים לשחזר את האנושיות שלנו, לשקם עולם שמבוסס על צדק, שוויון ושלום. שלום איננו אופציה; זהו הכרח, וזוהי התשובה היחידה לעולם שיותר מדי זמן העדיף מלחמה ואלימות.
ג'סיקה שרון
16/11/2024
Commentaires